ראיון לחג עם עינת עטיה- המנהלת הפדגוגית של עמותת אלון

גלעד ירושלמי, מחלקת קשרי חוץ

מראיון עם עינת עטיה יצאתי מלא תקווה. משהו בשיחה איתה מחדיר בך מוטיבציה, גורם לך להאמין בעשייה שלך ולדעת שיש עוד אנשים רבים שמאמינים בדרך השינוי כמוך. סיפורים מחייה בתחום החינוך הינם עדות לכך שהשינוי אפשרי וקיים. עינת עטיה, הרכזת הפדגוגית החדשה של עמותת אלון, נכנסה לתפקידה החדש השנה והביאה איתה רוח רעננה נושנה של שינוי חברתי ממשי. דיאלוג עם אישה אמיתית, מעשית ובעלת אמונה.

עינת, מאין את מגיעה אלינו, אל עמותת אלון?

את דרכי התחלתי בלימודי תואר ראשון בבית ברל, במסלול להוראת מחשבים וקידום נוער במצוקה. במקביל ללימודי התחלתי לעבוד במתנ"ס נווה ישראל בהרצליה, מתנ"ס הפועל בלב שכונה של "ותיקים"- חבר'ה ממוצא ספרדי. שם עבדתי כרכזת חברתית של קבוצת נערים שעלו לחטיבת הביניים וסומנו על ידי  בתי הספר כקבוצה של בעייתיים. עבדתי איתם במשך שלוש שנים בתכנית המשלבת לימודים עם העצמה חברתית.

כשסיימתי את לימודי  עברתי לצפון לעבוד במשך שנה כמורה למחשבים בפנימיית "מנוף יד נתן",   פנימייה שאליה הגיעו ילדים בצו בית משפט. הייתי שותפה לתהליך שנעשה עם הנערים והנערות ולמדתי הרבה מאוד על האוכלוסייה הזו, של חבר'ה שבאים ממקומות של ניתוק קשה. למדתי איך לעבוד עם אוכלוסייה בעלת דימוי עצמי מאוד נמוך שלא נבנה כלל על הישגים לימודיים.

..." במרכז הפעלנו תכנית ששילבה העצמה לימודית והעצמה חברתית. פעלנו בשיתוף פעולה עם בתי הספר בהם למדו הילדים ושיתפנו את ההורים בתהליך. ...דאגנו שיהיה פרגון במערכת בתי הספר להצלחותיהם של הילדים במרכז וראינו איך ברגע שזה עבד הילדים נהיו הרבה יותר מאושרים."

אח"כ חזרתי למרכז ושבתי לעבוד במתנ"ס נווה ישראל, הפעם כרכזת מרכז למידה- תפקיד ניהולי. ריכזתי את מרכז הלמידה שמנה 180 תלמידים מכיתות ג' - יב', ו- 20 מורים ופעל בשעות אחר הצהריים במתנ"ס. במרכז הפעלנו תכנית ששילבה העצמה לימודית והעצמה חברתית. פעלנו בשיתוף פעולה עם בתי הספר בהם למדו הילדים ושיתפנו את ההורים בתהליך. קיימנו למשל ימי הורים בנושא הכוונה לתיכון. דיברנו עם ההורים על המסגרות בתיכון: מה זה אומר לגבי הילדים שלהם, לגבי המיתוג שלהם ולגבי העתיד שלהם. דאגנו שיהיה פרגון במערכת בתי הספר להצלחותיהם של הילדים במרכז וראינו איך ברגע שזה עבד הילדים נהיו הרבה יותר מאושרים.

עד אותו זמן הייתה הפרדה בין מי שעובד במרכז למידה - להשגת הישגים לימודיים, לבין מי שעובד במועדוני נוער - להעצמה חברתית. גליה זלמנסון, היום מנהלת המרכז לפדגוגיה ביקורתית בסמינר הקיבוצים, הייתה אז ראש התחום בחברה למתנ"סים. היא יזמה והנחתה ברמה ארצית את השיטה שפעלנו בה במרכז -שילוב בין עבודה לימודית להעצמה רגשית.

איזו פעילות חברתית לדוגמא את הפעלת עם הנערים?

לי, לדוגמא, הייתה חניכה בגיל חטיבה, היו לה הישגים לימודיים נמוכים מאוד, היא באה מבית קשה ולא הייתה מעורבת בקבוצה. אז שתינו  ביחד עשינו פעילות חברתית על זהר ארגוב - היא הקליטה שירים שלו, הביאה את הסרט עליו, הכינה את החדר באווירה המתאימה והעבירה לקבוצה פעילות חברתית שהיא יזמה.

עוד דוגמא היא קבוצת יזמות צעירה שהקמנו במרכז: הנערים והנערות יזמו מסיבות בערבי שישי, הזמינו את האנשים, מכרו את הכרטיסים, היו הדי-ג'י , היו אחראים לשתיה ולכיבוד. ובקיץ של סוף השנה נסענו עם הכסף הזה לטיול באילת.

"...המרתון הראשון לקח ילדים על סף נשירה ושינה את מעמדם בפני עצמם ובפני בית הספר והמרתון השני העלה קבוצה שלמה מהקבצה ג' להקבצה ב' וחלק אף לא'.

זה מדהים, בעיקר בחוויה. זה עמותת אלון בעיני. לכאורה עשיתי "עמותת אלון" לפני שהיא עוד נוסדה."

האם את מרגישה שהשפעת במרכז?

אני יודעת שהשפעתי. הייתי שם כמעט עשור והעבודה החברתית גרמה לי להבין כל ילד. במתנ"ס עצמו הוצאנו שתי שכבות גיל למרתון- עשרים חבר'ה בגילאי חטיבה יצאו לתנאי פנימייה במשך שבועיים, ללימודי מתמטיקה, ביקורי בית, פעילויות חברתיות, שילובי מעגלים ולבסוף מבחן שהוכן ע"י צוות בית הספר עצמו - ה"מבצע הלימודי" הטהור. המרתון הראשון לקח ילדים על סף נשירה ושינה את מעמדם בפני עצמם ובפני בית הספר והמרתון השני העלה קבוצה שלמה מהקבצה ג' להקבצה ב' וחלק אף לא'. זה מדהים, בעיקר בחוויה. זה עמותת אלון בעיני. לכאורה עשיתי "עמותת אלון" לפני שהיא עוד נוסדה.

במקביל התחלתי לעבוד בתיכון "דור" בהרצליה, תיכון עירוני שמיועד לנושרים. תנאי הקבלה שלו הם מה אתה לא: כל מי שלא התקבל לתיכון אחר, מי שלא היו לו ציונים חיוביים בתעודה, כל מי שלא התאים בהתנהגות שלו למסגרות אחרות. כל מי שלא מצא את מקומו במסגרת אחרת אבל רצה ללמוד. זה תיכון קטן, ט' - יב', 15 תלמידים בכיתה, שעובד בשיטת המבצע הלימודי. עבדתי שם במשך תשע שנים כמחנכת כיתה ומורה למקצועות מנהל, מתמטיקה ומחשבים. באותה תקופה הובלתי עבור עיריית הרצליה מרתונים לבגרויות של הרשות.

..."הבנתי שמה שהעמותה עושה זה כל תפיסת עולמי על רגל אחת, רק בתפוצת נטו. העמותה פועלת בצורה לא נקודתית אלא רחבה, ומגיעה להרבה מאוד בתי ספר ולהרבה חבר'ה ברחבי הארץ. אני עבדתי בתיכון אחד בעוד העמותה עובדת בעשרות בתי ספר.

אני מאמינה שבעבודת שטח עמוקה אפשר להגיע לכל ילד. כל ילד יכול וכל ילד רוצה."

ואיך הגעת לעמותת אלון?

"באחת משנותיי במתנ"ס כרכזת למידה, אמיר סטרנס (מנכ"ל עמותת אלון) היה רכז הנוער, שם הצטלבו דרכינו לראשונה. באמצע השנה שעברה התקשר אלי אמיר ושאל אותי אם אני מעוניינת להצטרף לעמותה. אמיר הסביר לי על העמותה והפנה אותי לאתר האינטרנט. הבנתי שמה שהעמותה עושה זה כל תפיסת עולמי על רגל אחת, רק בתפוצת נטו. העמותה פועלת בצורה לא נקודתית אלא רחבה, ומגיעה להרבה מאוד בתי ספר וחבר'ה ברחבי הארץ. אני עבדתי בתיכון אחד בעוד העמותה עובדת בעשרות בתי ספר.

אני מאמינה שבעבודת שטח עמוקה אפשר להגיע לכל ילד. כל ילד יכול וכל ילד רוצה. להביא ילד לרצות זה דורש השקעה והרבה רצון אבל גם בעיקר שיח, דיאלוג עם הילד.

...,"אני חושבת שהאידיאולוגיה של עמותת אלון היא שינוי חברתי דרך עשייה.

העשייה היא המשמעות. יותר ילדים שיאמינו בעצמם ויצליחו להגיע להישגים - זה שינוי חברתי."

איך את רואה את עמותת אלון?

הרבה מאוד פעילים בעמותה שאלו אותי מה האידיאולוגיה שלי? מה האידיאולוגיה של עמותת אלון? אני חושבת שהאידיאולוגיה של עמותת אלון היא שינוי חברתי דרך עשייה. הרבה פעמים אנחנו מנסים להמשיג את העשייה - למצוא תשובה ל"למה אנחנו עושים את זה". אני לא חושבת שצריך לחפש יותר מידי - ה"למה אנחנו עושים את זה" - זו התשובה. העשייה היא המשמעות. יותר ילדים שיאמינו בעצמם ויצליחו להגיע להישגים - זה שינוי חברתי.

..." עמותת אלון לוקחת את חדוות הנעורים והופכת אותה לעשייה חברתית. אין יותר טוב מזה."

מה את חושבת על עבודת הש"ש (מתנדבי שנת שרות) , על כך שאלו חבר'ה צעירים שעושים את העבודה החינוכית שאת מדברת עליה?

"אני חושבת שזה מעולה. יש לנו פה שכבת גיל שהיא אל-חזור. יש בה המון אידיאליים, המון מוטיבציה, המון רצון ואמונה שאתה הולך לשנות את העולם. יש גיל מסוים שאתה עובר את זה ונהיה "נורמאלי". אומר: "זה מה יש, ובתוך המסגרת הזו אני פועל". גיל הנעורים הוא לא כזה, יש מסגרת אני פורץ אותה, עושה בה שינויים.  ככל שתופשים יותר אנשים בגיל הזה ומביאים אותם לעשייה אמיתית, ככה הם יחזיקו בדעה הזאת יותר. ככל שהנוער יצליח לסחוף יותר אנשים ככה ההצלחות תהיינה רבות יותר. אנשים רוצים שיחזירו להם את חדוות הנעורים, עמותת אלון לוקחת את חדוות הנעורים והופכת אותה לעשייה חברתית. אין יותר טוב מזה. בנוסף לזה אתה נותן לילדים בני נוער שיעבדו איתם, שמדברים איתם באותה שפה, מרחק הגיל לא כזה גדול. היכולת שלהם להשפיע בטח הרבה יותר גדולה משל כל מחנך אחר. כל המהפכות הכי גדולות נעשו ע"י בני נוער, גם אנחנו רוצים לעשות מהפכה, ובני נוער הם הדמויות הנכונות לעשות את זה איתם.

מה זה בעצם "רכזת פדגוגית"?

תפקיד הרכזת הפדגוגית בעמותת אלון בעיני הוא תפקיד שמכיל את כל התחומים שעמותת אלון עובדת בהם. תפקידי להגדיר את אוכלוסיית היעד שלנו ולקחת חלק בכל הרצף של הפעילים: מהיותם מועמדים לשנת שירות  עד הפיכתם למתנדבי שנת שירות , חיילי נח"ל, שירות לאומי ופרקי משימה. בעצם, כ אני רואה את עצמי שותפה לתהליך העבודה של

כל קבוצה ששייכת לעמותת אלון.

אני רואה את עצמי שותפה לתהליך הכניסה של עמותת אלון לבתי הספר. תפקידי לכנס את חדרי המורים ולהסביר להם מה היא עמותת אלון, מה האידיאולוגיה שהיא דוגלת בה, מי הם הש"שינים ומה תפקידם. זה מאפשר כניסה יותר נוחה של העמותה לבתי הספר. הגעתי לעמותה שהרגשתי שהיא מתנצלת על זה שהיא נמצאת בבתי הספר. ואני מאמינה שמערכות בתי הספר נלחמות על כך שיהיו ש"שינים בבתי הספר שלהם. ישנם בתי ספר שאנחנו עובדים בהם שנה שנייה ושלישית שנלחמים עלינו שנישאר.

אני חושבת שרכזת פדגוגית צריכה לעבוד צמוד מאוד עם רכזי הפעילים ועם רכזי הקבוצות. אני רואה את עצמי מגיעה גם לתוך הקומונות, לקשר ישיר. חשוב לי להכיר ולהרגיש את השטח וממנו לשאוב את התכנים שהשטח צריך. מכיוון שבעמותה יש תחומים רבים ושונים, כל תכנית צריכה להתהוות בעבודת צוות של כמה אנשים.

אילו יעדים את מציבה לעצמך לשנה הקרובה ולשנים הבאות?

היעד המרכזי שלי השנה הוא לבנות תכנית מוגדרת- חינוכית ורעיונית,  שיוצרת רצף ברור לתהליך של ארבע השנים שעובר המתנדב בעמותה. רצף שנמשך מהייעוד לשנת השירות ועד לפרק המשימה. תהליך של ארבע שנים כמו באקדמיה: מכינה -שנים א', ב', ג' ו-ד'. חייב להיות חיבור בין כל שלב לשלב, למשל בין התכנים שעוברים בסמינרי י"א-י"ב  לשנת השירות. חייבת להיות גם התפתחות בלמידה של הפעילים. למשל מי שבפרק משימה צריך לקבל כלים אחרים מאלו שקיבל בשנת השירות, רמת ההעמקה בתכנים צריכה להיות שונה , צריך ולהתייחס לניסיון המצטבר של הפעילים. תכנים שיעברו חיילים בנח"ל לא יהיו מנותקים מתכני העמותה וכך החיילים ירגישו שהם חלק מהעמותה. בני ובנות השירות הלאומי צריכים לקבל את אותם תכנים, ברמת העמותה, כמו חיילי הנח"ל.

רצף זה היה קיים אך לא באופן מסודר. אני רוצה לסדר אותו ולהפוך אותו לנגיש עבור כל אחד מהרכזים, ראשי הקבוצה, המנחים ומגייסי המעמדים לשנת שירות. חשוב שיהיה נציג של העמותה בכל אחד מן השלבים.

יעדים נוספים שאני מציבה לעצמי הם ייצור ספריית השאלה פעילה בעמותה. ספרייה שפתוחה לכל פעיל לקבלת חומר ומידע לפי הצורך, שכל פעיל יוכל להשאיל דרך הרכז שלו חומרים העונים לצרכיו;

אני רוצה לייצר וועדה אקדמאית מייעצת. לעמותה יש אנשים רבים שרוצים לעזור לה ורבים מהם מתמחים בתחום הפדגוגיה; 

אני רוצה לפתח את המודלים של העבודה שקיימים בעמותה. בזמנו דובר על מבצע לימודי כמודל מרכזי, חונכויות, מועדוניות ומרכזי למידה (מהשנה ייקראו מיל"ה - מרכז למידה והעשרה), ואף דובר על למידה שיתופית. אני רוצה לחבר את העמותה עם אנשים באקדמיה שמפתחים מודלים של עבודה בתוך כיתה, להפעיל פיילוטים של אותם מודלים ואם יהיו מודלים שיימצאו מתאימים לעמותה - לקחת אותם ולהשתמש בהם.

מה המסר שאת מעבירה לפעילים?

אני הייתי שמחה להעביר מסר של אופטימיות. מטרה של שינוי חברתי היא אולי קשה להשגה, אול נראית מנוגדת לנורמה, אבל אני חושבת שהשינוי הוא בר השגה, וכל מה שצריך זה להיעזר בסבלנות. שינוי אמיתי לוקח זמן. ואני רוצה לאחל לעצמי שאני אהיה בעמותה מספיק זמן כדי לראות חלק מהשינוי.

אני חושבת שאין לעמותה יכולת לממש את המטרות שלה מבלי שהפעילים יהיו שותפים בתהליך ויאמינו בו.